<h1>ארחות חיים דין ברכת אבילים וברכת המזון לאבילים סימן כ"ט</h1>
<h2>דף כג:</h2>
כתב ה"ב ה"ג שאין לומר לוקח נפשות במשפט וגם הריא"ף ז"ל לא הביאו בהלכותיו והטעם שלהם לפי ששנינו במסכת חולין יש מיתה בלא חטא ויש ייסורין בלא עון וכיון שכן אין אומר לוקח נפשות במשפט אמנם נראה שאומר אותו שהרי התלמוד מביא אותו. ונוכל לומר כי אע"פ שיש מיתה בלא חטא מ"מ הצור תמים פעלו. כתב רבינו סעדיה ז"ל שבעת ימי האבל מברך לעצמו הטוב אל אמת דין אמת וכו' ואם ברכו אחרים לפניו כך הם מברכין. ועוד אמרו ז"ל יש מוסיפין בבית האבל נחם בבונה ירושלם ואין בכך הפסד וכן נמי כתב רב עמרם ז"ל וביאר עוד דמסיים בה מנחם אבילים ובונה ירושלם ומתחיל נברך מנחם אבילים ע"כ. וכן נמי פסק הר"ם בן ז"ל. בה"ג מברכין ברכת אבילים בשבת מידי דהוה אדברים שבצנעה ומי שאין לו מברכין מברך הוא לעצמו ומר יהודאי והריא"ג ז"ל כתבו דאין מברכין אותה בשבת כיון דמברך בג' ובעשרה לאו דבר שבצנעה הוא והר"ם בן ז"ל כתב ואני אומר בירך ביחיד או בג' אבילים מברך כדרך שאומר בחול דצנעה הוא. אכלו אחרים עמו וברכו אין אומר דכיון דאיכא אחרים לא צנעה הוא עכ"ל.
כתב הגאון רב שרירא לענין ברכת המזון של אבילים [שהאבלים] מן המנין ומה שאמרו חכמים ז"ל ברכת אבילים בעשרה ואין אבילים מן המנין פירשו הגאונים ז"ל שר"ל מברכת אבילים שהיו עושין בשורה ברחבה וכן נקראת שמה ברכת רחבה וכן היו עושין בזמן שנהגו אחר שבאין מקבור המת עומדין בשורה ברחבה כל האבילים או הולכין לבית האבל ומוזגין כוס של יין ומברכין בפ"ה ואחריה אומר בא"י אמ"ה דיין האמת ודיין הרחמים שופט אמונות שדננו דין אמתו ככתוב הצור תמים פעלו וגו' צדיק אתה י"י וישר משפטיך בא"י מנחם אבילים. וברכה זו בעשרה ואין אבילים מן המנין. אבל ברכת מזון של אבילים אבילים מן המנין זו היא נוסחתה. נברך מנחם אבילים שאכלנו משלו. ברוך מנחם אבילים שאכלנו משלו ובטובו חיינו ומברך ברכת הזן וברכת הארץ. ורחם וכשמגיע לבונה ירושלים אומר נחם י"י אלהינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלם ואת האבלים המתאבלים באבל הזה נחמם מאבלם ושמחם מיגונם כאמור כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלם תנוחמו בא"י מנחם אבלים ובונה ירושלים. הטוב והמטיב עד הוא ייטיב לנו ואומר אל אמת דיין אמת שופט צדק לוקח נפשות במשפט ושליט בעולמו לעשות בו כרצונו ואנחנו עמו ועבדיו ועל הכל אנו חייבין להודות לו ולברכו גודר הפרצות הוא יגדור הפרצה הזאת מעלינו ויגדור פרצות עמו ישראל ברחמים והוא יגמלנו לעד חן וגו' הרחמן וכו' בא"י בפ"ה.
